בואו נדבר על מצבים של אי הסכמה. ולא, לא נדבר על הצבת גבולות. נדבר על חילוקי דעות בין הורים. פעמים רבות הורים באים אלי ומדברים על נושאים חינוכיים מהותיים שאין להם הסכמה עליהם. הדבר בדרך כלל מאוד מסעיר את ההורים ומביא אותם לכעס גדול אחד כלפי השני. הם באים אלי בכדי ש"אשפוט" מי צודק. לפני שנבחן מי צודק (אם בכלל יש כזה) או איך הפסיכולוג יקבע מי צודק (רמז - הוא לא יעשה את זה :-)). הנה כמה נושאים מקדימים מאוד חשובים.
חילוקי דעות על נושאים חינוכיים היא עילה לכעס רב. ביטוי הכעס יכול להיות בצעקות, או שתיקות רמות של כמה ימים לפעמים. לכולנו ברור שצעקות זה לא טוב, אבל אני לא בטוחה שכולם יודעים למה ומה האלטרנטיבה ההתנהגותית. כשהילד הצעיר, שומע אתכם צועקים זה על זה הוא נכנס לחרדה. חרדה פחות או יותר זהה למצב החרדה שהוא היה נכנס אליה אם היה עד לאירוע פח"ע המערב אנשים זרים. אני בכוונה עושה שימוש בדוגמא הזו כי לכם ברור שאחרי שהילד יהיה עד לאירוע פח"ע הוא יצטרך טיפול. אבל לרגע לא תחשבו שאחרי שאתם צועקים זה על זה הוא יהיה זקוק לעזרה. כשאתם צועקים זה על זה בבית, הוא רואה את שני האנשים הכי מושלמים בעניו, האנשים שאחראים על בטחונו, מתפרקים מול עיניו. אתם אולי רואים בזה עמדה של כוח (לצעוק= לעמוד על שלי), אבל הוא רואה התפרקות. והאמת שהוא רואה את הדבר הנכון. כשאתם מגיעים למצב של צעקות זה אומר שהכעס שהצטבר אצלכם (ויתכן שחלקו על דברים שאינם קשורים כלל לבית ולחינוך), כל כך גדול שאתם לא מצליחים להחזיק אותו יותר והוא נשפך ללא שליטה כמו מים מכוס מלאה. ה"ללא שליטה" הזה מעיד על כך שדברים שנאמרים ברגע הזה הם לא בשליטת החשיבה ההגיונית שלכם. יש להניח שעל הרבה מהדברים תצטערו לאחר מכן. אבל הם יהיו שם בחוץ והילד שלכם שמע וחווה אותם – מכאן החרדה וההשלכות שלה. הפתרון של חלק מההורים הוא לשמור הכל בבטן עד שהילדים ילכו לישון ואז לריב. אתם באמת מאמינים שהם לא שומעים? ומה לגבי כל השעות ששמרתם הכל בבטן? האם אתם חושבים שהילדים לא יודעים שמשהו לא טוב קורה בבית? מה שהילדים לא יודעים זה מה קורה בבית. ברור להם שמשהו לא בסדר (אימא עצובה או אבא עצבני) ואז הדמיון שלהם נכנס לפעולה. מבחינתם הם עשו משהו לא בסדר ובנוסף נכנסה לבית "מפלצת" שלא מדברים עליה והיא ללא שם וללא צורה. במקרה כזה נוכל לראות ילדים שלא רוצים פתאום ללכת לגן מפחדים לישון לבד חווים רגרסיות בגמילה ועוד תגובות רבות אחרות.
כשההורים צועקים זה על זה - הילד נמצא בחרדה גדולה
אז מה עושים? הסיפור של כמעט כל זוג הוא של שני אנשים בוגרים ממשפחות שונות, עם חינוך שונה (גם אם אתם חושבים שהוא די דומה), עם מסורות שונות וערכים שונים – נפגשו יום אחד והתאהבו למרות כל הדברים השונים הללו. כל עוד הם היו שני מבוגרים יחד, הכל הלך נפלא. הוא צחק והתפשר על השטויות שלה והיא קיבלה את מערכת היחסים שלו עם אימא שלו בהבנה. אבל אז נולדו ילדים. הילדים שלנו הם נשוא כל השאיפות שלנו והאכזבות שלנו מעצמנו ("אני אדאג לזה שלו זה לא יקרה"). אנחנו רואים שם את עצמנו באופציה לגרסה משופרת. קצת הרבה לשים על ילד קטן בן חודש או חמש, אתם לא חושבים? אבל זה הרהורים לדיון אחר.
זכרו שאתם בחרתם זה בזו למרות ואולי בגלל שאתם שונים
מה שאנחנו צריכים להבין ולזכור שלא משנה כמה דרכי החינוך שבן הזוג רוצה ליישם שונים מאלו שלכם המטרה והמניע הוא זהה. שניכם אוהבים את הילד בלי גבולות ורוצים בשבילו את הטוב ביותר. כל אחד מכם קיבל את "המוצר המוגמר", שהוא בן הזוג שלכם, שגדל תחת חינוך שונה משלכם, עם כל הביקורת שיש לכם על כך. אז כשיש חילוקי דעות, קחו צעד אחד אחורה ותבינו ששום דרך חינוך לא תפגע בילד לרעה בצורה כל כך דרמטית (אלא אם יש דברים שהם עוברים את הגבול, כמו אלימות פיזית או מילולית כלפי הילד). במילים אחרות צריך מידי פעם לוותר ולתת לצד אחד לנסות את דרכו ולראות אם זה טוב או לא לילד. אם זה לא טוב, אפשר לדון בזה שוב ולנסות דרך אחרת. אז מתי מדברים על זה? מול הילד? כשהם ישנים? אל תדחו את הדיון לזמן שהילד ישן. פרט לעובדה שבטח תתעסקו רוב הזמן ב"לכתוב" את הטיעונים המשפטיים שלכם זה כלפי זה, הרי שתיצרו בזמן הזה את המפלצת החדשה. אין שום פסול בכך שהילד יראה שיש חילוקי דעות בין ההורים. הוא נתקל כל היום בחילוקי דעות וצריך ללמוד לפתור אותן. הוא מגיע לגן רוצה לשחק במשחק והגננת אומרת ש"לא עכשיו" או שילד אחר רוצה את המשחק גם. חילוקי דעות ופתרונן הן חלק חשוב בחיים שלנו. בחיים המקצועיים (אי הסכמה עם הבוס) או בחיים האישיים (אי הסכמה עם בן משפחה). כל שעליכם לעשות זה להקשיב אחד לשני ולהחליט מי "הבוס" הפעם ולכן מקבלים את הצעתו. כל זה יכול להיעשות מול הילד.
חילוקי דעות הם הזדמנות חינוכית נפלאה
אבל בואו נהיה ראליים כאן לרגע כי בכל מה שקשור לילדים שלנו אנחנו מאוד רגשניים. וגם אנחנו ישראלים, אז לצעוק זה חלק מהטבע שלנו. מי שזו הנטייה שלו חייב לא לדחות דברים יותר מידי, אבל כן לעשות פעולה מסיחה לפני שהוא נכנס לשיחה. כמו שאנחנו מנסים להשיח את דעתו של הילד כשהוא כועס כי לא קיבל דבר מה. עליכם ההורים לעשות לעצמכם פעולת הסחה. זה יכול להיות לשיר שיר או לראות איזה פרק מסדרה טובה. כל פעילות שתפסיק את המחשבה על מה שמכעיס. רק לאחר מכן לגשת לדיון בנושא שמטריד.
בכל שאלה נוספת אשמח לעזור