בעולם רווי מידע שאנו חיים בו כיום צצים מכל עבר אנשים המציעים טיפולים כאלו ואחרים. חלק מהטיפולים מוכרים על ידי קופות החולים וממומנים לפחות באופן חלקי. אבל איך תדעו מה מתאים לילד שלכם?
ראשית נתחיל עם הדבר הבסיסי והכי חשוב. כשאתם הולכים לטיפול רצוי שהמטפל יהיה מוסמך. בדיוק כמו שלא תלכו לאורטופד לטפל בבעיות העור שלכם ולא תרצו שהפזיותרפיסט לא ידע איך נראית מערכת השלד והשרירים שלכם, כך לא תרצו שאדם שלא הוסמך על ידי גורם מתאים יטפל בילד שלכם. כיום, מכל עבר צצות מכללות ובתי ספר להכשרת מטפלים בתחומים שונים. לא כל המקומות הללו מוכרים על ידי הגורמים הרישמיים ולכן לא מוסמכים להדריך או לתת הסמכה בתחום. אחת הבעיות עם עבודה מול גורם לא מוסמך, היא העובדה שאם תהיה בעיה או התנהלות לא תקינה לא תוכלו לפנות לשום גורם להתלונן על הטיפול הלקוי. גורמים אלו אינם מחוייבים לשום נורמה מוגדרת וחוקתית של עבודה וטיפול.
בדקו שהמטפל בעל הכשרה מגורם מוסמך
עכשיו ננסה לבחון חלק מהטיפולים שקיימים כיום עבור ילדים צעירים. טיפול רגשי – תחת הכותרת הזו נכנסו בשנים האחרונות טיפולים רבים כמו, טיפול באמנות, רכיבה טיפולית, טיפול במוסיקה ועוד. מה למעשה מבחין בין הטיפולים הללו לבין חוגים? כפי שאמרנו קודם הדבר הראשון הוא המטפל. את החוג מנחה אדם שמבין באותו תחום (ציור או אמנות) אך לא התמחה בניתוח והבנת התכנים הרגשיים שעולים במהלך הפעילות. הוא לא ידע כיצד לקדם ילד שמתנגד לפעול בחוג (לא רוצה להשתתף), לא יבין את המניעים של הילד ואיך להביא אותו לשיתוף פעולה. המדריך גם לא בהכרח יבין את המשמעויות שעולות מתוך הציור של הילד או התכנים שנאמרים בעל פה סביב הפעילות של הציור שאולי מבטאים את מצבו הרגשי של הילד. הוא לא ידע לאתר תכנים כאלו או איך להגיב אליהם בצורה מותאמת. מטפל רגשי, הוסמך למעשה בכל נושא ניתוח התחום הרגשי (או לפחות אמור להיות מוסמך בכך). למעשה האומנות או המוסיקה הם כלי עזר ולא המוקד של הטיפול. הרעיון הוא למצא כלי שבעזרתו הילד יוכל לבטא בצורה לא מאיימת את התכנים הרגשיים שלו. ילדים מאוד מתקשים לבטא את עצמם בצורה מילולית ולכן ציור או מוסיקה יכולים לעזור להם להציף את התכנים הללו. ברגע שהתכנים עולים ניתן לפרש אותם ולעזור לילד לבטא אותם בצורה שתואמת יותר לסביבה החברתית שלו. אז איזה טיפול רגשי הילד שלי צריך? התשובה לשאלה הזו טמונה בידע שלכם על הילד שלכם. אם הילד שלכם מתקשה לצייר או לאחוז בעפרון אל תשלחו אותו לטיפול בציור. הרעיון הוא למצא כלי עזר ולא כלי מתסכל. זו לא הזדמנות לשלב בין טיפולי בריפוי בעיסוק לבין טיפול רגשי. אם הילד מפחד מחיות הרי שלעלות על סוס עלול להיות ארוע טראומטי עבורו. בחירה בסוס לטיפול בילד לא תלמד אותו להתקרב לחיות אלא תתסכל אותו ואתכם. למעשה הדבר נכון גם בבחירת החוג המתאים לילד שלנו. שימו לב שלא תמיד שמו של החוג – ציור, מוסיקה – מעיד על הערך המוסף שהילד שלנו מקבל מחוג. לפעמים הילד לומד דברים הרבה יותר חשובים, דברים שאינם קשורים כלל לתחום בו עוסק החוג. הוא לומד לעבוד בצוות, לומד להתחשב באחרים, אולי לומד להנהיג ואולי לומד מידי פעם לעשות מניפולציה כזו או אחרת (לא להבהל, היכולת לעשות מניפולציה דורשת המון יכולות קוגנטיביות חשובות, כמו למשל להבין איך האחר חושב אחרת ממני).
בחרו את הטיפול/חוג בתחום שבו הילד חזק ובעל יכולות
טיפול פסיכולוגי – טיפול פסיכולוגי ניתן על ידי פסיכולוג (ברור, לא?). מכיוון שהאתר הזה פונה לאוכלוסית הילדים הצעירים, בגילאי לידה עד שש לערך, לא נעסוק בטיפולים פסיכולוגיים לילדים גדולים יותר. אחד האתגרים של טיפול פסיכולוגי בילדים בגילאים הצעירים הוא העובדה כי ילדים אלו מתקשים או אפילו עדיין לא יכולים להביע את עצמם בצורה מילולית טובה. יותר מזה, לילדים אלו יש לעיתים עיכוב שפתי ועיכובים במוטוריקה עדינה או גסה המכניסים אלמנט נוסף לתוך התהליך הטיפולי. מהו מקורם של הקשיים הרגשיים בגילאים כאלו? החשיבות להבנת מקור הקשיים היא קריטית להחלטה על סוג הטיפול הפסיכולוגי המתאים. לכן הפסיכולוג לרוב יעשה תהליך של הערכת הקשיים לפני תחילת הטיפול. ישנן מספר גישות טיפוליות בהן נדון בהמשך, כל גישה עונה על מוקד קושי שונה. לעיתים יש צורך לשלב בין כמה שיטות טיפוליות. לא אוכל לסקור כאן את כל השיטות הטיפוליות ו/או את כל הסיבות לקשיים של ילדים המגיעים לטיפול פסיכולוגי. אך אנסה לעבור על הקשיים המרכזיים. אם אנו מדברים על ילד שאין לו קשיים התפתחותיים (שפתיים, מוטריים וכו'), הרי שהמקור העיקרי לקשיים רגשיים יהיה מערכת היחסים עם ההורים/ הורה. אין בדברים הללו להאשים את ההורים בבעיות של הילדים. רוב ההורים באים לתוך ההורות מתוך כוונה להצליח ולגדל ילדים שמחים ומאושרים. עם זאת, לילד שלנו יש אישיות משל עצמו. יש להניח שהיא גם מורכבת מתכונות אופי תורשתיות שירש מאיתנו ההורים. אבל יש כמה תכונות ואפיונים שירש מאיזה סב של סב של... שאנו בכלל לא מכירים. בנוסף סביר להניח שהשילוב בין תכונות האופי השונות שהורשנו לו מייצר משהו חדש לגמרי. העניין הוא, שלא תמיד האופי של הילד מתאים או מסתדר עם האופי של ההורים. ניתן דוגמא: נניח שיש ילד עם טמפרמנט מאוד פעיל, הוא אוהב לרוץ וקפוץ. יש לו המון חברים והוא צריך אותם איתו כל היום. אבל האמא של אותו ילד היא בחורה שקטה ולמדנית. היא תנסה בכל דרך לשכנע את הילד לשבת אחרי הגן ולעשות פאזלים בבית, אולי למלא כמה חוברות ציור ובכלל הגיע הזמן מבחינתה ללמוד את הא'-ב'. יש סבירות שהילד הזה יגיע לטיפול פסיכולוגי כאשר האם מודאגת שהילד לא מסוגל לשבת לרגע, ובראש שלה יש את הפחד שהוא לא יצליח בעתיד בלימודים. כל הפחדים הללו מתורגמים להמון מתח בבית. יתכן ומתח בין שני ההורים וכעס מודחק כלפי הילד. גם הילד עצמו חש בכך שלא מרוצים ממנו והוא לא ילד טוב ומגיב לכך. יתכן ויתחיל להיות הילד הרע בגן. נזכור שאם לילד היתה אמא שמאוד אוהבת לשבת בחצר עם החברות ולעשות ספורט אתגרי בחופשות, הדברים היו נתפסים אחרת על ידי כל הצדדים. אז מה את אומרת? שאני צריך/ה להשתנות לגמרי כדי לשפר את המצב הרגשי של הילד שלי? לא. אני לא אומרת את זה וגם לא רוצה לשנות את הילד או את ההורים. יש דרכים שבהם ניתן לעבוד על מערכת היחסים בין ההורה לילד, לתת לתחושות ולרגשות להיות יותר מוצפים וברורים. בדרך זו לחזק את המקום ההורי וגם את המקום של הילד מבלי שאחד יאפיל על השני.
עניין קצת שונה קורה כאשר לילד שלנו יש קושי התפתחותי, כמו עיכוב שפתי או מוטורי. וזה לא חייב להיות משהו דרמטי מאוד. הקושי הזה מאוד מדאיג אותנו ההורים. מייד מעלה שאלות שלא חשבנו לשאול לגבי העתיד שלו "מה יהיה בכיתה א'?" "מה יחשבו עליו הילדים האחרים?". המחשבות הללו מלוות אותנו בכל שעות היום ובעיקר במפגש עם הילד והקשיים שלו. למשל כשהוא לא מצליח לשבת ולהרכיב אפילו את הפאזל הכי פשוט, או שהוא לא מצליח ללמוד צורות או צבעים.המפגש עם הקושי יוצר אצל ההורה חרדות ובדרך כלל יגרום להורה לפעול בכדי לשנות את המצב. לפעמים ההורה ילחץ על הילד להתמודד עם הקושי ולפעמים ההורה ישתתק, יפנה את החרדה שלו כלפי פנים ולא יגיד כלום. בשני המצבים הללו הילד ידע שמשהו לא בסדר ועוד יותר מזה, שמשהו לא בסדר איתו. הוא יגיב לכך אולי בהתכנסות, או בתסיכול או בכל אסטרטגית התמודדות אחרת שהוא מכיר או החליט לסגל לעצמו. גם כאן למעשה נבנה קושי במערכת היחסים בין הילד לבין הוריו והכל מתוך כוונה טובה של ההורה לעזור לילד.
כאשר לילד יש קושי התפתחותי משמעותי, כמו אוטיזם או עיכוב מוטורי משמעותי. נכנס לבית, פרט לאותם חרדות לעתידו של הילד, גם מרכיב טיפולי. ההורה הופך להיות לא רק האחראי לעתיד הילד אלא גם המטפל שלו. כאן עולה שאלה מהותית האם הדבר נכון? האם הדבר מתאים לכל הורה? האם כל הורה יכול להיות גם הורה וגם המטפל של הילד שלו. ואין הכוונה כאן למטפל במובן של מתן תזונה או דאגה לחינוך של הילד. הכוונה היא למתן טיפול כמו מטפל בריפוי בעיסוק, או מנתח התנהגות. השאלה הזו חייבת לידון במסגרת טיפולית היות ומערכת הטיפול כמו שהיא מתפקדת כיום בארץ יוצאת מנקודת הנחה שכל הורה מסוגל לעמוד בעומס הנפשי שיש במתן טיפול לילד שלו. שאלות כמו, האם הדבר נכון למערכת היחסים בין ההורה לילד? או האם כל הורה מסוגל לתת טיפול מסוג זה לילד שלו? או האם הילד באמת מרוויח מטיפול שכזה? לא נידונות, וצריכות להיות מדוברות. הרבה הורים חרדים מהאפשרות שאם הם לא יטפלו בילד הוא לא יתקדם, האם הדבר הוא אקסיומה? אולי יש אלטרנטיבות? אולי יש אלטרנטיבות לא יקרות?
הפסיכולוג/ית יערוך הערכת צרכים ויתאים את סוג הטיפול לקושי שעולה
עבור אותם קשיים שצויינו, קיימים מספר טיפולים (וכפי שאמרתי, לא אציין את כל הטיפולים האפשריים): טיפול דיאדי – שבמודל הקלאסי שלו המטפל נפגש פעם עם האם והילד, פעם עם האב והילד ופעם עם שני ההורים. במהלך הטיפול משחקים יחד, והאיטראקציות מפורשות ומוסברות על ידי המטפל. כך כל הצדדים לומדים בזמן אמת להבין אחד את השני ולתפקד טוב יותר יחד. טיפול טריאדי – דומה ברעיון הטיפולי אך כאן נפגשים שני ההורים עם הילד בכל מפגש. הדרכת הורים – בטיפולים הללו הילד אינו מגיע לטיפול, אלא נמצא בחדר דרך הסיפורים של ההורים ואיך שהם רואים אותו ומפרשים אותו. המטפל לומד כיצד ההורים מפרשים את הילד, מציע דרכים נוספות להסתכל על הדברים. בהדכת הורים לעיתים גם ניתנות הדרכות לבעיות קוקרטיות יותר כמו קשיים בהרדמות ושינה, גמילה מחיתולים ועוד. טיפול במשחק – הטיפול הזה מתאים יותר לילדים ורבאלים או ילדים מעל גיל ארבע שיכולים להיות לבד בחדר עם המטפל ללא השגחת ההורים. בטיפול הזה נעשה שימוש במשחק בכדי לבחון ולטפל בתכנים רגשיים שהילד מתקשה לבטא אותם מילולית אך יכול לשחק אותם.
אם יש לכם עוד שאלות אתם מוזמנים לפנות אלי טלפונית או בפייסבוק